התקף זלילה כשמו כן הוא – התקף, ועל כן הוא מאופיין בהתפרצות פתאומית ובלתי מתוכננת שהשליטה עליה אפסית. בזמן ההתקף קשה להפעיל שיקול דעת, כאשר הצורך הפיסי-רגשי לאכול מתעלה על ההיגיון. ראוי להתייחס במלוא הרצינות להתקפי אכילה, ולא רק בגלל השלכותיהם על הבריאות הפיסית, אלא גם על זו הנפשית. אז מה מאפיין את התקפי האכילה והאם ישנה דרך להתגבר עליהם לבד?
בתיאבון? כך נראה התקף אכילה קלאסי
אז לא, העובדה כי יש לכם "צ'יט דיי" אחת לחודש, לא אומרת כי אתם סובלים מהתקפי אכילה. להתקף זלילה/בולמוס אכילה ישנם שלושה מאפיינים בולטים:
- אכילת כמות מזון גדולה במסגרת זמן קטנה (אלפי קלוריות הנאכלות בדקות ספורות)
- אכילה מופרזת שמקורה ברגש ולא ברעב
- תחושה עמוקה כי האוכל מנהל את הסובל מההתקף ("זה חזק ממני, אני לא יכול להפסיק לאכול")
לפניכם דוגמא להתקף זלילה קלאסי: דמיינו לעצמכם אדם שאוכל ארוחת ערב מלאה בשעה 19:00. שעה לאחר מכן הוא כבר מרגיש צורך להכניס משהו קטן לפה. הוא מתחיל בקוביית שוקולד שהופכת במהרה לשתי שורות של שוקולד (8 קוביות). מיד לאחר מכן הוא פורס לעצמו עוגה, ובעודו אוכל אותה פותח את מגירת החטיפים ומוציא ממנה כמה עוגיות. "הנשנוש" לא השביע אותו (פיסית או רגשית), והוא מכין לעצמו כריך שאותו הוא מקנח בפרוסה נוספת של עוגה.
איך עוצרים התקף אכילה?
התקפי אכילה הינם סימפטום לבעיה רגשית עמוקה. כלומר, ההתקפים אינם הבעיה עצמה, אלא דרך לביטוי שלה. ולכן, במידה ואתם מזהים דפוסים של התקף אצלכם או אצל אדם קרוב, ראוי להקדיש את מלוא המשאבים לטיפול רגשי. הנוסחה פשוטה למדי: בעת שיינתן מענה למצוקה הרגשית, התקפי האכילה ילכו ויפחתו.
ובכל זאת, אנו מבקשים להציע לכם מספר שיטות לניהול התקף אכילה בזמן אמת. איך ניתן לבלום את ההתקף ולמנוע את השלכותיו לטווח הקצר והארוך?
- מודעות להתקף האכילה – זהו הדבר החשוב ביותר! האדם הסובל מהתקף האכילה חייב להיות מודע להיותו סובל ממנו (ממש לקרוא לילד בשמו: "יש לי התקפי זלילה"). מבלי שישנה מודעות מלאה לבעיה, לא יהיה ניתן לטפל בה. ולכן, חיוני לאפיין את הדפוס הזה בכדי להצליח לזהות אותו לפני שהוא מתפרץ ואז "לתקוף" אותו.
- איך מרגישים אחרי ההתקף? – בזמן ההתקף, האכילה יכולה להיות מאד מספקת (אם כי לא תמיד). עם זאת, בשנייה שההתקף מסתיים צפים רגשות שליליים: הלקאה עצמאית, דימוי עצמי נמוך, תחושת כישלון, תחושות פיסיות קשות (מבחילות ועד הקאות) ועוד. דרך אפשרית למנוע את ההתקף היא להזכיר מהן התחושות שצפות לאחריו ("אני יכול למנוע מעצמי את הרגשות השליליים – זה בשליטה שלי!"). חשוב להבין כי מדובר על תחושות קשות שמעצימות את המצוקה הרגשית, כך שהמוטיבציה להימנע מהן, אמורה להיות גבוהה מאד.
- העברת הדחף עם פעילות אחרת – בשנייה שמזהים את ההתקף מגיע (לדוגמא: פתיחת מגירת החטיפים לאחר ארוחת הערב), יש לפעול להעביר את הדחף באמצעות פעילות אחרת. לדוגמא: ניקיון, דיבור בטלפון, קפיצה בדלגית, קיפול כביסה, שתיית מים או כל פעולה אחרת שמטרתה להסיח.
פעולות אלו יכולות כמובן רק להיטיב (עם הפחתת תדירות ההתקפים / עוצמת ההתקף), אך לרוב אינן מספיקות ועליהן להיתמך ע"י טיפול מקצועי עם מטפל רגשי מוסמך.