מהי הפסיכותרפיה ההומניסטית?

בפסיכולוגיה שלוש גישות עיקריות:

1. הגישה הפסיכו-אנליטית, המבוססת על התאוריה של פרויד, מקורה ברפואה ובה מתמקדים בעיקר בהבנת הבסיס המודחק למצוקות הנפשיות.
2. הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, המכוונת לשינוי התנהגות ושינוי דפוסי חשיבה, אימוץ התנהגויות חדשות ומיטיבות למטופל, מקורה במדעי הטבע והחיים (CBT)
3. הגישה ההומניסטית, המבוססת על התיאוריה של קרל רוג’רס, מקורה במדעי הרוח והפילוסופיה והיא ממוקדת באדם, מכבדת אדם.

בסוף שנות החמישים של המאה שעברה נוצרה בארצות הברית האגודה של הפסיכולוגים ההומניסטיים “American Association of Humanistic psychology”. ככל שמכירים את הגישה ההומניסטית מבינים מה רבה עוצמתה הטיפולית ועד כמה היא רלוונטית לתקופה הנוכחית.

בגישה ההומניסטית, הפסיכולוגיה מתרכזת בכישורים ובפוטנציאל האנושי שכמעט ואין להם מקום לא במערכת הביהביוריסטית  ולא במערכת הפסיכואנליטית.  כישורים כמו יצירתיות; פיתוח והבנת עצמי; צמיחה; מימוש עצמי; אחראיות; משמעות; לחוש ולחוות את החוויה (Being); 

הייעוץ במהותו הינו פסיכותרפיה הומניסטית המרוכזת באדם והמכוונת לעזור לו בקונפליקטים השונים המתעוררים בשלבי החיים השונים ובמגוון מעגלי החיים, תוך שמירה על כבוד האדם וערכיו התרבותיים.

ייעוץ-טיפולי הוא פסיכותרפיה הומניסטית, כלומר גישה טיפולית הממוקדת באדם וחותרת לרווחתו, מתייחסת לקונפליקטים המתעוררים במעגלי חייו ומייחסת חשיבות רבה ליחסים הבין-אישיים הבאים לידי ביטוי במפגש הטיפולי.

בחרנו להשתמש במושג “ייעוץ טיפולי” לא כדי להבדילו ממושג “הייעוץ” אלא כדי לתקן עיוותים היסטוריים ולהדגיש בו את הגורם הטיפולי (פסיכותרפיה). גורם שהיה והינו עיקר ומהות בייעוץ ולראות ב”ייעוץ טיפולי” פסיכותרפיה לכל דבר.

מטרת הייעוץ הטיפולי לתת לנועץ הזדמנות לחפש ולמצוא דרך לחיים משמעותיים ומספקים תוך שמירה על כבודו וערכיו. ייעוץ טיפולי כולל עבודה עם פרט, זוג או קבוצה ומכוון לעזור לאדם במצבי מצוקה המתעוררים בחייו.

שורשיה של הפסיכותרפיה ברוח זו הם בראייה הומניסטית-אקזיסטנציאלית כפי שבאה לידי ביטוי בתפיסה הייעוצית של  קרל רוג’רס ובראייה הדיאלוגית של מרטין בובר.

הפסיכותרפיה ההומניסטית אינה מיקשה אחת. חוסר הסגירות הטבוע במהותה, מאפשר פתיחות לסוגים שונים של פסיכותרפיות. 

התרפיסטים ההומניסטים מוכנים ומסוגלים לאמץ טכניקות מגישות שונות (דינאמיות, ביהביוריסטיות וקוגניטיביות) כל עוד הדבר לא יפגע במהותה של התפיסה ההומניסטית.

הפסיכותרפיה ההומניסטית מזוהה עם האקסיסטנציאליזם, הפסיכותרפיה הזו אינה עסוקה בהבחנה בין נורמאלי לבין פסיכופתולוגי, מאחר ומאמינה שההבדל כאן הוא עניין של כמות ולא של איכות. היא מכירה בכך שלחץ קיים אצל כולם כחלק מהקיום. הביטוי הפתולוגי תלוי בצורת ההתמודדות והיעילות וכך גם במנגנוני ההגנה. היא אינה חותרת לדיאגנוזה ורואה בה מידה מסוימת של תיוג המשרת יותר את התיאוריה או את המאבחן ופחות את האדם המתמודד עם הקושי.

הפסיכותרפיה ההומניסטית צומחת מחיי היום-יום, התיאוריה שלה פחות מוגדרת ושואפת למרחב. שורשיה נוגעים בשגרת החיים ובתחומי הדעת השונים המבטאים את האדם, כמו פילוסופיה, ספרות, דת וכו’, היא ניתנת בקלות לתרגום לשפת היום-יום. הפסיכולוגיה ההומניסטית לא מייחסת חשיבות מיוחדת לעבר; ההווה והעתיד חשובים באותה מידה ואולי אפילו יותר.

 בישראל הוקמה ב2011 אגודת איל”ט, האגודה הישראלית לייעוץ טיפולי המסמיכה מטפלים בפסיכותרפיה הומניסטית ומייצגת את הארגון האירופי https://eac.eu.com/לייעוץ    

פרטים נוספים על הפסיכולוגיה ההומניסטית והצטרפות לאגודה: https://www.israel-counseling.com/
כתבה: דלית הלוי סיטרוק